QUESTIONS AN ANSWERS

בהחלט כן ולכן גם הבדיקות והדרישות הן שונות.

הבעיה העיקרית בחיפוי אבן טבעית ליד ים הוא היווצרות ריכוזית של מלח על פני האבן וגרימת התפרקות/התפוררות ו/או התחמצנות ושינוי גוון.

לכן יש דרישות מחמירות של מכון התקנים ובדיקת האבן לסביבה ימית היא בעיקר בדיקה של התגבשות מלחים וההשפעה על איבוד משקל וחוזק, שינויי טקסטורה וגוון וכו'. 

בסביבה רגילה עיקר הדגש הוא על ספיגות, ספיגות נימית וחוזק הכפיפה.

כל אבן טבעית סופגת ומעבירה מים ברמה כזאת או אחרת ולכן בכל מה שקשור לאיטום קיר או רצפה האבן היא לא פקטור. יש צורך לבצע איטום כנדרש לפני היישום לפי הוראות יועץ איטום ולוודא שחומר האיטום נדבק היטב לאבן ואינו משפיע עליה.

ניתן ללטש רצפת גרניט אך מעבר לעלות הגבוהה התוצאה אף פעם לא תהיה ברמת ליטוש כמו במכונה מתאימה שליטשה את הגרניט במפעל.

לרוב, אבקה לבנה או שחרור מלחים כמו שאנו נוהגים לכנות יוצאת תוך זמן קצר לאחר או תוך כדי היישום בעיקר באבני גיר שבאו במגע עם דבק או תוסף לחומר המליטה שאינו מתאים לסוג האבן או כשל בביצוע. כאשר יש ריבוי של מים באזור היישום התופעה מואצת. רצוי למנוע בשלב הזה כל מגע עם מים ולהסיר תכופות את האבקה שמצטברת באמצעות מטלית לחה ו/או שפכטל. רק לאחר התייבשות מלאה של חומר ההדבקה/המליטה ייפסק שחרור האבקה. לפעמים זה תהליך של חודשים ספורים.

במצבים קיצוניים אנו מזרזים את תהליך ההתייבשות באמצעים שונים.

במקרים מסוימים שחרור המלחים כבר פגע במרקם האבן ולא ניתן יהיה לשחזרו למראהו הטבעי.

בהחלט כן.

בכדי לקבל תוצאה סופית טובה בברנוביץ עלינו להתאים את סוג האבן והעיבוד הסופי הנדרש של הקיר מראש ואת האפשרויות העומדות בפנינו אם בכלל  לניקוי המיצים מהחזיתות בגמר הבניה ומבלי לפגוע במהשתוכנן. 

יש ויכוח מתמשך בעניין ולכן אביע את דעתי האישית בלבד.

אני לא מכיר מחקר מתמשך ויסודי שנותן תשובות החלטיות בעניין. יש סוגים ומרכיבים שונים של סילרים וסוגים שונים של אבנים ולכן ייתכן שחלק מהסילרים יהיו מתאימים לאחד ולא לשני.

דרישות התקן כיום לספיגות בחיפוי סביבה רגילה היא מקסימום 1.5%. הסילר שימרח על האבן במצב אנכי בעצם יהווה כעין שכבה חוצצת ולא ייספג בתוך האבן. נוסיף לכך שמריחת סילר במצב אופטימאלי מבוצעת על אבן יבשה לחלוטין ומוצלת וספק אם תמיד יש אפשרות לקבלן להאריך את זמן הפיגומים בכדי לעמוד בדרישה הזאת. יש זמני התייבשות שונים בין סילר המבוצע בחורף או בקיץ, בהתזה או מריחה, על בסיס מים וכו'.

נוסיף לכך שמריחת סילר היא לתקופה מוגבלת וההשפעה בחזיתות שחשופות לשמש הישראלית תתפוגג במהירות. 

גם כאשר מורחים סילר על קיר אין הרמטיות של 100% ולכן מים שיחדרו דרך הפוגות ו/או האזורים המוחלשים באבן יתקשו לספוח את עצמם ויגרמו למראה רטוב וקבוע של האבן ויצירת עובש ותפרחות ובמקרים מסוימים גם להתפוררויות והתפרקויות.

אבן טבעית אמורה "לנשום". במצבה הטבעי כאשר היא לא באה במגע עם חומרים נוספים היא גם לא מושפעת ושומרת על המראה הטבעי שלה גם כשהיא חשופה לגשם ושמש.

כאשר היא חלק ממערכת חיפוי או רצפה צריך לאפשר לה "לנשום" אלא אם יש וידוי מלא שמים או אדי מים לא ייכנסו לאותה מערכת סגורה.

סילר לא מורחים באופן אוטומאטי וגם אם בכל זאת החלטתם למרוח בסילר הריני ממליץ לבצע בדיקות מקדימות ולחכות קצת לפני מריחה כוללת של החזית.

קשה מאד לטפל בכשלי אבן כאשר היא מרוחה בסילר.

במשטחי עבודה ופלטות מטבח בהחלט ניתן ורצוי למרוח בסילר.

מערכות רצפה ניתן למרוח בסילר רק כאשר משוכנעים שמים לא יחדרו לאותה מערכת.

כל שיטת חיפוי שמורשת מטעם מכון התקנים הישראלי היא תקינה וטובה וכאשר מבצעים אותה עפ"י כל הנהלים, הדרישות וההוראות בלי יוצא מן הכלל התוצאה תהיה טובה.

חלק מהשיטות מורכבות וצורכות תלות גבוהה מסך כל תהליכי העבודה ומהחומרים הנלווים לה, לרבות חוסר האפשרות לבקרה ופיקוח אבסולוטי.

באופן אישי לדעתי השיטה הטובה ביותר לחיפוי אבן היא השיטה היבשה שיש לה יתרונות על פני השיטות האחרות ולהלן העיקריות:

  •  אין מגבלה של גודל אריח, אפשרי לבצע חיפויי תקרה וכמעט שאין מגבלות אדריכליות.
  • אין השפעה חיצונית על האבן למעט מים ושמש, המערכת מאווררת על פני כל שטח האריח ומאפשרת נשימה חופשית לאבן.
  • בידוד מעולה לבנין.
  • הבקרה והפיקוח על הביצוע כמעט אבסולוטי.
  • אין הגבלה על עיבוד פני האבן.
  • מישוריות לקיר ודיוק מקסימאלי.
  • אפשרויות לתיקון סטיות קיר גדולות.   
  • נראות סופית לבנין.
  • מניסיוני, גם אם אבן מקבלת מכה ונשברת היא לא נופלת אלא נשארת תלויה על אחד או יותר מהפינים המחוברים לה.